סגורה לרגל שיפוצים

אני מנויה כבר חמש שנים באתרי הכרויות ויצאתי עד היום לאלפי דייטים. נמאס לי כבר, אין לי כוח יותר לדייטים. מה עושים?

הופה. שניה, דקת דומיה. זהו, עבר לי. אם נעזוב לרגע את הדרמה, אני מבינה אותך לחלוטין. האינטרנט הוא בהחלט תחביב, שאפשר להתמכר אליו ולו רק משעמום. אני מכירה באופן אישי אנשים שמעדיפים לבלות עם האינטרנט בלילות במקום עם אנשים אמיתיים, ולפעמים האינטרנט הוא תחליף הרבה יותר מאתגר.

האובר – אם את מרגישה שהבחילה כבר מטפסת בגרון ודכדוך קל תופס אותך ככה, כשאת לא מוכנה – תעשי מה שאני עושה: אני יוצאת להפסקה קצרה ולמי ששואל, אני אומרת שאני סגורה לרגל שיפוצים. יש סינגלים שמרוב חיפושים כבר לא רואים ממטר והשחיקה הורגת, גם כאן ואולי במיוחד כאן.

כשזה קורה, פשוט עושים סוויצ' במוח ונותנים למערכת להירגע, ודווקא אז קורים דברים מעניינים. כשהלחץ יורד, אהבה חדשה מרשה לעצמה להגיע אלייך. חכי תראי, אבל בינתיים – לכי קצת לנוח.

יש בחורים שמדברים כל הזמן ברבים. בחור אחד שיצאתי איתו כל הזמן אמר משפטים כמו "אתן משהו, אתן הנשים", או "אתן הנשים אוהבות שמתנהגים אליכם קשוח" או דברים מעין אלו. זה ממש דוחה. ניסיתי להסביר לו שאני באתי לבד, אבל זה לא עוזר…

אכן כן. יציאה לדייט עם השגריר בע"מ, שאוהב מאד לדבר לקהלים גדולים עלולה להטעות אותך ולגרום לך לחשוב שמאחורייך צועד המין הנשי כולו לדורותיו, או לפחות אלף.

כשזה קורה, את מוזמנת לסובב את ראשך ולבדוק שוב אם את יחידה או שמא הפכת לדוברת ארגון ויצ"ו מבלי שידעת.

אני מציעה לזרום איתו עד הסוף ולהזמין שלש מנות אחרונות. אם הוא ירים גבה, את תמיד יכולה להגיד "סליחה, אבל אנחנו נורא רעבות". אוי, כיף כיף. אם גם זה לא עוזר, פשוט תאספי את עצמכן ותעופי משם-

את, ביחד עם כל ויצ"ו, נעמ"ת ושדולת הנשים ביחד.