הכרויות אונליין במרחב הווירטואלי מאפשרות לנו לדמיין את הפרטנר כמו שהיינו רוצים. אבל להתאהב זה לקחת את העניין צעד אחד רחוק מדי, לא?

הכרויות אונליין

לפני כמה ימים צירפה את עצמה מישהי למסנג`ר שלי. מתברר כי היא ברשימת תפוצת המייל שלי (שמקבילה באורכה לתפוצת נאט"ו - וכל פעם אני מגלה בה אנשים חדשים) ושהיא החליטה לחזק את הקשר.

אחרי שראיתי תמונה כדי לפסול את האפשרות שיש מצב, התפניתי להכיר אותה מעט. סטודנטית, רווקה בלי חבר, כמו לא מעט מהמאכלסים את המרחב הווירטואלי. סיפרה קצת על הקושי ליצור קשר, על הלימודים, על החיים. אני בעיקר הקשבתי ושאלתי שאלות הבהרה מדי פעם.

אתמול הפתיעה בווידוי: "הבחור שאני אוהבת מתעלם ממני". לא זכרתי שסיפרה על איזשהו קשר מלבד היכרות וירטואלית עם מישהו שמעולם לא פגשה. התברר כי ההימור שלי היה נכון - הבחורה משוכנעת שהיא אוהבת מישהו. מישהו שמעולם לא ראתה.

אני יודע שאהבה לא תמיד רציונלית

אחרי ששיקפתי לה קצת את האבסורד שבמצב, התפניתי לחשוב על זה. אני יודע שהאהבה לא תמיד (טוב - בדרך כלל לא) רציונלית, שהרבה פעמים אנחנו מוכנים "לאהוב" (אולי אפילו בלי מרכאות) רק בשביל הריגוש והעניין, שהבלתי מושג תמיד מושך יותר, ושיש משהו קוסם באתרי הכרויות במרחב הווירטואלי שמאפשר לנו לדמיין את הפרטנר ממול כמו שהיינו רוצים. אבל להתאהב זה כבר לקחת את העניין צעד אחד רחוק מדי, לא?

אבל אולי אני סתם משליך מעצמי. אולי בגלל שאני לא מאמין בהכרויות אונליין אני פוסל משהו קסום? אולי דווקא זו ההיכרות היותר נכונה, זו שמאפשרת לך להכיר קודם את התוכן של האדם שממול במקום את החיצוניות שלו?

הבעיה שלי עם היכרות וירטואלית היא האינסטנט. אתה פותח אתר, וכמו בסופרמרקט פרושות לפניך עשרות מועמדות פוטנציאליות. מה תרצה, אדוני? בלונדינית? גבוהה? רזה? איפה תרצה שהיא תגור? לכאורה מושלם. למה להתאמץ? טיפה קשה, צריך טיפה להשקיע? נחזור לסופר וניקח את הבאה בתור.

לא עשיתי מחקר מסודר, אבל אולי אתם תגידו - כמה מהדייטים שמקורם ברשת הובילו (באחוזים) לקשר רציני וכמה אפילו לא לדייט שני? לדעתי, התוצאה תראה שקשר שמקורו במרחב הארצי יהיה עם יותר סיכויים להוביל למשהו רציני מאשר קשר שהתחיל במחשב. למעשה, אני מכיר רק זוג אחד שהתחתן בעקבות היכרות ברשת וגם הוא התגרש…

ברור שזה יותר קל, לא צריך להסתרק ולהתאפר

אז ברור שזה יותר קל, לא צריך להסתרק ולהתאפר - ואפשר לדמיין שמצד שני יושב נסיך החלומות), אבל לא רק שברוב המקרים זה לא כך, לרוב לדעתי הנזק כפול:

• מבזבזים זמן שאפשר להשקיע בקשרים אמיתיים.
• מייבאים אחר כך את תרבות הסופרמרקט למרחב הארצי.

ואז אתם פוגשים את כל אלו שממשיכים לחפש את בן הזוג המושלם כאילו שקיים אחד כזה (וכאילו שהם מושלמים), והם מסבירים לעצמם ברצינות שהוא אמנם מקסים, וחכם ורגיש, אבל (אבל זאת מילת מפתח) הוא גר שני קילומטר רחוק מדי, או שיש לו שערה מיותרת על העורף.

או זה, או שהם מוצאים את עצמם "אוהבים" מישהו שמעולם לא פגשו.