לטעום את טעם האהבה

כבר לא מדובר בסתם עוד טעם שאנו חשים על לשוננו, אותו הטעם המתוק שמעורר בנו חושים מורדמים, כאלה שכבר שכחנו מקיומם אך עדיין מקפידים לקום מדי פעם ולהזכיר לנו את נוכחותם בסביבה. הפעם מדובר בטעם המתוק של החיים - זה שכל אחת ואחד מאיתנו רוצים לחוות לאורך זמן.

כל פעם שמתעורר אצלי החשק למתוק, אני פוצחת בחיפוש נרחב אחר חפיסת השוקולד הרצויה ביותר. פעם זה שוקולד חלב רגיל, פעם שוקולד לבן ולפעמים גם שוקולד מריר או סתם שוקולד עם תוספים. העניין הוא שלא משנה באיזה שוקולד אבחר בסוף, אני יודעת בדיוק היכן אוכל להשיג אותו. אבל איפה לעזאזל אוכל למצוא את אותו הטעם המתוק של החיים שלי? וגם אם אמצא אותו לבסוף איך אדע כי הוא האחד?

לאחר כברת דרך לא קצרה, הבנתי שאת התשובות לכך אוכל למצוא רק לאחר שאטעם את כל אחד מן המתוקים שיעניינו אותי בדרך. זה בדיוק כמו לטעום קוביית שוקולד חדשה ולהחליט אם היא טעימה לך או שמא לא תנגוס בה עוד לעולם.

מדהים כמה שהחיים יכולים להידמות לפעמים לדברים כל כך פשוטים, כמו קוביית שוקולד. ברור שקווי הדמיון ברורים ביותר, אבל התוצאות הסופיות שונות כשמדובר בחיים. אם טעמה של קוביית שוקולד לא מוצא חן בעיניך, התוצאה הכי חמורה שתשיג מכך היא מקסימום תחושה לא נעימה בפה לכמה דקות. אבל אם טעמן של בחירות הלב שלכם לא מוצא חן בעיניכם, התחושה הלא נעימה יכולה ללוות אתכם הרבה יותר זמן.

אז מה כבר אפשר להגיד שיעודד אותנו בכל זאת לנסות טעמים חדשים? הלא אם בסופו של דבר הטעם הרע יישאר איתנו לאורך זמן, למה בכלל לנסות ולטעום ממנו?