אחת המגפות הבאמת קשות שמגיעות כל שנה באזור ספטמבר-אוקטובר הן האלרגיות. גירודים, עקצוצים ונזלת. לי יש אלרגיה מנטלית: אני אלרגית לארוחות משפחתיות. רק לשמע הביטוי מתחילים לי עקצוצים ומתעטש לי הטחול. חיפשתי סיבה לחמוק מאחת מהן. החיפוש ל"התחייבות קודמת" שאומנם צצה באיחור, הביאה אותי לאתר ההכרויות.

תוך כדי שיטוט ב"שדרת החברים החדשים באתר הכרויות" מצאתי את זיו (השם לא בדוי והפרטים אכן במערכת האתר). שוחחנו קלות, קבענו לקפה. מצאתי התחייבות קודמת חדשה וביגון לחלוטין לא קודר ביטלתי את השתתפותי בארוחה.

תעוקת הפוסט דייט

לפני כל הכרות חדשה או דייט, על אחת כמה וכמה בליינד דייט, עולה שאלת מיליון הדולר, השאלה הכי עתיקה בעולם ההכרויות - אם זה לא זה, מתי הולכים?

כל פעם מחדש, אני עושה לעצמי סימולציות ושטיפת מוח, שאם אראה את הבחור ואינו לטעמי- אומר לו את זה ישר, חד וחלק! כל פעם מחדש, אין לי אומץ ואני מוצאת את עצמי שותה קפה, כמהה לפעולת חילוץ של 669 ומקללת נמרצות בלב (מדהים איך גדל לי רפרטואר הקללות).

אז מה השיטה הכי טובה- לברוח מבלי שיראה אותי? לחכות חצי שעה ולהזמין חשבון? ללכת לשירותים ולא לחזור? להמתין שעה? להמתין שעתיים, כי השיחה נעימה והמשך לא יהיה לה? לעשן בשרשרת ולקוות שייחנק? לדבר על חתונה ושעון ביולוגי ש"בדיוק החלפתי לו סוללה וכרגע הוא ממש רץ כמו דורסל"? מה? לאלוהים הפתרונים.

הדייט לסל – וחסל?

ניסיתי את כל הדרכים. בדייט אחד עשיתי לעצמי פעולת שכנוע על סף ההפנוט. נחרצות החלטתי שאם זה לא, אני אומרת ישירות ללא השהיות, משליכה את הדייט לסל וחסל!

איך שפתחתי את דלת הרכב, הבנתי שזה הזמן לפעול - להגיד "לא תודה" וללכת. הוא הפתיע, כמו קרא את המחשבה ואמר לי: "לי מתאים ללכת לשתות קפה. אם לא מתאים לך, תגידי עכשיו ולא קרה כלום". מההלם גם אמרתי שמתאים לי קפה וגם סגרתי את הדלת על היד. לא ברור מה יותר כאב- המפרק או שיחה משעממת בת שעתיים פלוס.

רבע שעה וטרנינג כהמלצה

לחברה טובה שלי יש דרך פעולה לבלנייד דייטים. היא קובעת אותם הכי בליינד שיש: תמיד בגן שליד ביתה, תמיד רק לרבע שעה ותמיד מדגישה: לבוש לא פורמאלי חובה, טרנינג כהמלצה. כן כן, לא לא.

ניסיתי. פעם אחת דייט שכזה הפך לקשר של כמה חודשים, פעם אחרת הדייט הלא פורמאלי במקום נייטרלי ייבש אותי משעמום, עד שמצאתי את עצמי תוהה למה לעזאזל אין בגן הזה ברזייה.

"נדבר" או "לא תודה"?

אז מה עושים? כבר לא עובד עלי המשפט "מקסימום כוס קפה ושיחה קצרה עם מישהו שלא תראי יותר".

מתי מזמינים חשבון ומה אומרים בסופו של דייט כזה: "נדבר"? "אל תתקשר אלי, אני כבר אתקשר אליך"?, שולחים הודעה? חץ לא תודה? למה זה לא נגמר כשזה גמור? למה המילה הכי קצרה "לא" מביאה סאגה כזו ארוכה?

שעה – זמן אידיאלי

אני דוגלת במוטו של לא לעשות לאחרים מה שלא הייתי רוצה שיעשו לי. להגיד ישר לא זה מעליב, רבע שעה על הספסל שווה ערך לשבע דקות בגן עדן עם המוזר של הכיתה. מסקנה- כוס קפה ושיחה קצרה. ולא- "היי" ו"ביי" לא נחשב. הגעתי למסקנה ששעה זה זמן אידיאלי- לא קצר ומעליב ולא ארוך ומעורר ציפיות. שעת שיחה, קללות בלב פנימה ואני חופשייה גם מיסורי המצפון.

חברתי נשארה והתחתנה

ובאשר לחברתי- אל תחפשו אותה בגן הציבורי. בשיטוט האחרון שלה במעמקי האתר, היא הכירה שני גיא-ים. היא היתה משוכנעת שקבעה עם הראשון, אבל בפועל הגיע השני. בפעם הראשונה שהיא יצאה ולא לגן, היא החליטה להישאר עד הסוף לטוב ולרע, עד שהמוות יפריד ביניהם. היום, בגלל שהיא הזמינה אחרי חצי שעה חשבון, הם נשואים והיא בהריון.