כשמתחילים מערכת יחסים חדשה, עולה מהר מאד שאלת ההדדיות: מה אני צריכה לעשות בשבילו? למה הוא לא עשה בשבילי?. זה מתחילים מהטלפונים הראשונים – מי התקשר אל מי ומתי, ממשיך בשאלה מי משלם, מי קונה יותר מתנות, מי משקיע יותר בסקס או אומר יותר פעמים "אני אוהב אותך".

אחר כך מגיעות ההתחשבנויות של חיי היומיום – מי שטף יותר כלים, קיפל יותר כביסה או הוריד יותר פעמים את הזבל.

אם אתם שוביניסטים, (שחושבים שהאשה צריכה לעשות הכל) או פמיניסטיות (אני צריכה לעשות הכל? אני אראה לו מה זה…), החיים שלכם ביחד יכולים להיות מסובכים. אבל, אלה מאיתנו שרוצים מערכת יחסים הדדית ולא רוצים להתחשבן כל היום, נמצאים בדילמה אמתית.
לדילמה הזו ישנו פתרון בשני שלבים:

א. מערכת יחסים עם עצמי

אנו ממליצים למתאמנים שלי (כפי שעשיתי גם בעצמי) להגדיר את מערכת הערכים שלהם ואת האופן בו הם מתכוונים להגשים אותה בזוגיות. אם משהו אומר לי שהוא רוצה אהבה, אני שואלת מה הוא מתכוון לעשות, כדי להגשים אהבה בחייו. אם מבחינתו לאהוב זה להשקיע בסקס, מגניב- שישקיע! אם מבחינתו זה לקנות מתנות פה ושם – נהדר, שיקנה וכן הלאה ביחס לכל הערכים שלו/ שלה: נתינה/ כבוד/ שמחת חיים וכד'.

ב. מערכת יחסים זוגית

אנו ממליצים לעשות תיאום ציפיות ברור ביחס למה שאנחנו רוצים להגשים בזוגיות. מה אנחנו רוצים לתת וגם – מה בא לנו לקבל. כנות ופתיחות מן הסוג הזה יובילו בהכרח לכנות ופתיחות גם מן הצד השני.

כך יהיה קל יותר לשני הצדדים לדעת האם הציפיות שלהם תואמות והאם יש טעם שימשיכו יחד או לא. במקביל, סוג כזה של תקשורת מעלה את רמת הקשר למקום מודע ועמוק יותר. רצוי כמובן לנהל את השיחה הזו ברוך, באווירה המתאימה ובדרך שתתאים לשני בני הזוג.

ו.. כן – אם אתם שואלים, אפשר לעשות אותה כבר בפגישה הראשונה או השנייה.